לאן הולך הכסף?
אני גרוש בן 56 (פלוס), עם שני ילדים בגירים. הגדולה כבר בת 24 והקטן בן 19.
לא – אין זו מודעה לטינדר ולא הזמנה לזוגיות, אבל חלק ניכר מהציבור ממשיך לפרק ב'.
הפעם אני רוצה לשים "ספוט", או זרקור כפי שמכנים זאת, על הסוגייה הבאה:
אם חלילה "אחזיר ציוד" בטרם עת – לאן, או יותר נכון למי, ילכו כספי הפנסיה שצברתי כל השנים?
בביטוחי מנהלים ו/או קופ"ג זה מאוד פשוט: הכסף הולך למוטבים שהגדרתי ובחרתי, או ליורשיי החוקיים במידה ולא נקבתי במוטבים. אבל בקרן פנסיה הכספים יופנו לשארים על פי תקנון קרן הפנסיה ולא לבחירתי. שכן, קרן הפנסיה לא שואלת אותי למי רציתי לייעד את החסכונות, אלא בודקת במועד האירוע מי היו שאריי באותה נקודת זמן. שום צוואה או הסכם ממון לא ישנו את התוצאה, גם אם לא לכך התכוונתי.
מרבית הציבור כיום חוסך את כספו בקרן פנסיה.
שארים בקרן הפנסיה מוגדרים כבן/בת זוג ויתומים עד גיל 21 (למעט בן מוגבל שזו סוגייה בפני עצמה ונרחיב עליה במאמר אחר). גם בן/בת זוג שאינם נשואים באופן רשמי אינם סוף פסוק, שכן גם ידוע/ה בציבור נחשבים לשארים לכל דבר ועניין.
זאת אומרת, במידה ואין ללי בת זוג בתי לא זכאית לקצבת שארים כלל, ובני יקבל קצבה המחושבת לפי מקדם התואם את גילו והצבירה בקרן. או במידה ויש לי בת הזוג הידועה בציבור היא תקבל פנסיית שארים בגובה 60% לכל ימי חייה והבן שלי יקבל 40% עד גיל 21.
האמור לעיל מתייחס כמובן לעמית פעיל, שנפטר בטרם עת ולפני מימוש זכויות בגיל פרישה.
אנומליה זו ניתנת לפתרון במספר דרכים, וכמובן שכל מקרה לגופו. אולם, במרבית המקרים ניתן לפתור סוגייה זו ברכישת ביטוח חיים כמשלים לקרן פנסיה, ושם ניתן להגדיר כיצד ומי יקבל את סכומי הביטוח.
במאמר הקודם, התייחסתי גם לפתרון משלים ליתומים לאחר גיל 21 – "משלים לילד", פתרון שמבטיח המשך פנסיית שארים גם לאחר גיל זה.